שופר בתנ"ך
לשופר יש כמה וכמה שימושים בתנ"ך. השימוש הראשוני והבסיסי ביותר הוא ככלי נגינה, שלעיתים אף משמש לנגינה בטקסים דתיים ומשדר שמחה. כך בהעלאת הארון לירושלים, דוד וישראל תוקעים בשופר כחלק מהשמחה הגדולה (שמ"ב ו', טו | דה"א ט"ו, כח), וכך גם בתהלים: "הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר" (תהלים ק"נ, ג) ובברית שעורך אסא מלך יהודה, נאמר שכל העם שמחים, ונשבעים לה' "בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת" (דה"ב ט"ו, יד). יתכן שגם התקיעה בשופר בפתיחת שנת היובל היא קריאה של שמחה: "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכׇל אַרְצְכֶם" (ויקרא כ"ה, ט).
אולם, ברוב האזכורים של השופר בתנ"ך הוא קשור דווקא למלחמה. יש שתקיעה בשופר היא דווקא הקריאה לתחילת המלחמה. כך גדעון קורא לתושבי האזור להאסף למלחמה בעזרת תקיעת שופר: " וְרוּחַ יְהֹוָה לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר אַחֲרָיו" (שופטים ז', ח). שאול תוקע בשופר לאחר שיונתן מכה בנציב פלשתים ובכך פותח את המלחמה: "וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכׇל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים" (שמ"א י"ג, ג). תיאור השופר כפותח מלחמה מופיע גם בספרות הנבואה, כך ירמיהו חוזה את המלחמה של האויב מצפון ביהודה: "הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ (ו)תִּקְעוּ שׁוֹפָר בָּאָרֶץ קִרְאוּ מַלְאוּ וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר" (ירמיהו ד', ה) וכך גם יחזקאל בנבואת הצופה "וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם" (יחזקאל ל"ג, ג).
לעיתים השופר אף משמש כאקורד הסיום למלחמה. למשל מרד אבשלום שהתחיל בתקיעת שופר שבישרה את המלכת אבשלום (שמ"ב ט"ו, י) מסתיים בתקיעת שופר שמבהירה שהמלחמה הסתיימה, לאחר הריגת אבשלום: "וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשׇׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל כִּי חָשַׂךְ יוֹאָב אֶת הָעָם" (שמ"ב י"ח, טז) ולמעשה מרד שבע בן בכרי מתחיל ומסתיים בדיוק באותה הצורה: מתחיל בתקיעה בשופר (שייתכן שמטרתה היא המלכת שבע בן בכרי, שמ"ב כ', א) ומסתיים בתקיעה בשופר לאחר ששבע בן בכרי מוצא את מותו (שמ"ב כ', כב).
השופר הפך להיות מזוהה על המלחמה עד כדי כך שלעיתים הוא נזכר כדימוי למלחמה. כך למשל הנביא מתלונן: "עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר" (ירמיהו ד', כא) או בתוכחת ירמיהו לעם ישראל שלא מאמינים לו שהאויב מתקרב: "וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל שׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב" (ירמיהו ו', יז) או עמוס, שמעוניין לתאר מלחמה בעיר, מסתפק בתיאור תקיעה בשופר: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ?!" (עמוס ג', ו).
כפי שכבר נזכר לפני כן, יש קשר בין תקיעה בשופר ובין המלכת מלך. כאמור אבשלום ושבע בן בכרי פותחים את מרידותיהם בתקיעה בשופר, וכך גם בסיפור המלכת שלמה והניסיון של אדניה למלוך (מל"א א'). ייתכן שיש לראות גם בתרועת השופר של מעמד הר סיני קשר להמלכת ה': "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כׇּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה" (שמות י"ט, טז), על אף שהאווירה שמלווה את מעמד הר סיני היא אווירת מלחמה ופחד ולא רוממות ויראת כבוד. באותו האופן יש לראות גם את השופר של כיבוש יריחו: ברמה הבסיסית השופר מופיע בכיבוש יריחו מכיוון שמדובר במלחמה, אך וודאי שיש קשר גם להמלכת ה' שהרי התקיעה נעשית על ידי כהנים, משרתי הקודש, ולפני ארון ה': "וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְהֹוָה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת" (יהושע ו', יג).
כעת נותר לנסות להבין מה הקשר בין השימושים השונים של השופר? כיצד כלי אחד משמש לקריאה למלחמה, לבשורת שמחה וגם להמלכת מלכים?